החלטה בתיק רע"א 37593-06-12

1.         המשיב, משה דהן ("דהן") ומר יעקב מזרה ("מזרה") היו בעלי כל המניות בחלקים שווים בחברה המבקשת ("החברה").

            שותפות זו בחברה הובילה לעימותים רבים ביניהם בגדרן של תובענות בביהמ"ש המחוזי והשלום.

            בין היתר, בתיק ה.פ. 6023/08 (בבית משפט המחוזי בבאר שבע) נתבררו תביעות הדדיות לעניין השליטה בחברה ובגדרו של פסה"ד מיום 31.1.10 (מפי כב' השופטת ר. ברקאי) נקבע כי למזרה זכות ראשונה לרכישת כל מניותיו של דהן בחברה. כך נעשה בסופו של דבר ביום 19.10.10, ומיום זה ואילך מזרה הינו בעל המניות היחיד בחברה.

            בעת שניתן פסה"ד הנ"ל תלויה הייתה ועומדת בבימ"ש השלום בבאר שבע תביעתו של מזרה נגד דהן ונגד החברה בגדרה נתבעו סעדים כספיים בשיעור מצטבר של כ- 660,000 ש"ח וכן בקשה לאישור התובענה כתביעה נגזרת של החברה.

            משניתן פסק דינו הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי ומשחלקו של דהן בחברה הועבר במלואו למזרה השתנתה כמובן התמונה - שכן, לא היה מקום יותר לבקשת האישור לתביעה נגזרת ונשתנתה מיסודה תמונת התביעה המקורית לפיה המדובר בתביעה של בעל מניות אחד (מזרה) נגד בעל המניות השני (דהן) בענייני התנהלות החברה.

            בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 1.12.10 בבית משפט השלום הודיע נוכח זאת בא כוחו של מזרה (התובע) כי יש להגיש כתב תביעה מתוקן לרבות מחיקת החברה כנתבעת, ביטול הבקשה לאישור תביעה נגזרת והחלפת התובע מזרה בחברה עצמה.

            בהסכמת דהן אישר ביהמ"ש את הגשת כתב התביעה המתוקן.

            לאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן (בו החברה היא התובעת את המשיב להשבת סכומים שונים ולתשלום סכומי כסף נטענים) הגיש המשיב בקשה לסילוק התביעה על הסף או לחילופין להעברת הדיון בה, בעילת חוסר סמכות עניינית, לביה"ד לעבודה.

            זאת הואיל וחלק נכבד ביותר מעילות וסעדי התביעה המתוקנת עניינן בטענות החברה, כמעבידתו לשעבר של דהן, לתשלום ו/או השבת כספים ששולמו לו לטענתה שלא כדין כעובד של החברה - כספים שנטל מהחברה (מעבידתו) בכובעו הנוסף (אותה השעה) כבעל מניות והמנהל בחברה.

            בימ"ש השלום (כב' השופטת מ. וולפסון) נעתר לבקשה - ככל שהיא נוגעת לעילות כתב התביעה המתוקן שעניינן ביחסי עובד-מעביד, והורה על העברת הדיון ברכיבים אלה של התובענה לביה"ד האזורי לעבודה.

            עוד נקבע כי רכיבי התובענה (המתוקנת) שעניינם בעילות יחסי החברה והמשיב, כמנהל בה, יוותרו בגדרה של התביעה שתמשיך להתברר בבית משפט השלום.

2.         כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני לרשות לערער.

            לטענת המבקש משקנה בימ"ש השלום את הסמכות לדון בתביעה המקורית (ולצידה הבקשה לאישורה כתביעה נגזרת) - אין בתיקון התביעה כדי לגרוע מסמכותו העניינית כפי שהייתה מלכתחילה הן למלוא העילות והסעדים שנתבעו מלכתחילה והן לאלה שנתחדשו או שנשתנו בתביעה המתקונת.

            עוד נטען כי גם בתביעה המתוקנת ליבת העילות והסעדים הנטענים הינה במישור יחסי החברה אל מול המשיב - כמנהל ובעל מניות בה ועניין הסעדים הנתבעים במישור יחסי עובד ומעביד הינו זניח ושולי.

3.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

            התביעה המתוקנת דנן שונה בצדדיה ובליבת טענותיה הנטענות וסעדיה הנתבעים מהתביעה המקורית.

            בנסיבות אלה רשאית, ואף חייבת, הערכאה הדיונית לשוב ולבחון את סוגיית הסמכות העניינית בהתייחס לתביעה המתוקנת על סעדיה הנעתרים ועילותיה הנטענות.

            במיוחד כך הדברים שעה שמדובר בשלב מקדמי אשר בו התביעה, במתכונתה העיקרית, טרם החלה להתברר והדיון בשלביו המקדמיים הינו בתובענה המתוקנת.

            למקרא כתב התביעה המתוקן דנן אין ספק כי חלק נכבד מעילותיו הנטענות וסעדיו הנעתרים עניינם בעילות תביעה שיסודם ביחסי עובד (המשיב) ומעביד (החברה) - נושאים שהסמכות העניינית הייחודית בהם הינה לביה"ד האזורי לעבודה.